 על שרברבים וקיפודים חשוב: אם אתם מעוניינים להשתמש בכתבה זו, אנא צרו קשר! נא לא לגנוב! (גירסה 2.4) לדיסני יש את מיקי מאוס, לוורנר יש את באגס באני, למקדונלדס יש את רונלד הליצן ולהום סנטר יש את דודו... כמו כל חברה שמתעסקת בבידור המוני, גם סגה ונינטנדו חיפשו קמע, דמות משחק שתהיה מזוהה עם המותג ותחזק אותו בעיני הלקוחות שלה ובעיני הגיימרים בכלל. מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים ועד לאמצע שנות התשעים של אותה המאה חלשו שתי חברות עיקריות על שוק משחקי הוידאו הביתיים – סגה ונינטנדו. הן קבעו את קצב השוק, טרנדים, מכירות של משחקים ובקיצור שלטו שליטה מוחלטת בשוק הבידורי התוסס הזה. שתי החברות היו מזוהות יותר מכל לפי הקונסולות (החומרה) שהן שיווקו ולפי ליין המשחקים הייחודיים להן, כך למשל בתחום משחקי התפקידים נינטנדו הציגה את סדרת זלדה ואילו סגה הציגה את פנטזי סטאר. באופן דומה, בתחום משחקי הפלטפורמות התמיד-פופולארי נינטנדו הציגה את מאריו וסגה הציגה את סוניק. מאריו הגיע לשיאו ה 8 ביטי עם המשחק סופר מאריו 3 לנינטנדו. המשחק הזה שבר את כל שיאי המכירות באותה תקופה, נינטנדו הרוויחה עליו למעלה מחצי מיליארד דולר, יותר מסרטי אינדיאנה ג'ונס וקצת פחות מאי.טי. המשחק השלישי בסדרה בהחלט הצדיק את המכירות ההיסטריות, הוא היה עצום בגודלו, הציג גרפיקה מצויינת יחסית לקונסולת 8 ביט ורמת משחק אופיינית למשחקי מאריו (כלומר גבוהה מאד). משחק זה היווה את אחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של משחקי הוידאו, ועל משחק זה היה על סגה לענות.
 צריך גאון אמיתי כדי להפוך שרברב איטלקי גוץ ומשופם לדמות משחקי הוידאו המפורסמת והפופולארית ביותר בעולם, לכן לא מפתיע שיש רבים שרואים את ההוגה של מאריו, שיגארו מיאמוטו, כגאון. מיאמוטו היה גם אחראי על קלאסיקות כמו זלדה ודונקי קונג (סידרת המשחקים ממנה יצא מאריו), ועד היום הוא אחד הנכסים החשובים של נינטנדו וממקבלי השכר הגבוה ביותר בחברה. בשנות השמונים, אם כן, הקמע של נינטנדו היה מאריו ואילו הקמע של סגה היה אלכס קיד. הילד המוזר של סגה עם האוזניים המגודלות לא תפס ולא היווה תחרות ממשית אל מול הפופולאריות העצומה של השרברב האיטלקי של נינטנדו. גם ילד הפלא של סגה (Wonder Boy) לא עשה את העבודה. בשלהי שנות השמונים עבר ילד הפלא הסבה מקצועית מאינדיאני משליך גרזינים לאביר מניף חרבות. שינוי מבורך שהביא לעולם את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר לקונסולת ה 8 ביט של סגה, המסטר סיסטם, ולמשחקי הוידאו בכלל: וונדר בוי 3 - מלכודת הדרקון. עם זאת עדיין הייתה חסרה בו המקוריות ההכרחית לדמות קמע אמיתית.
 עם השקת המגה דרייב ותחילת מהפיכת ה 16 ביט, חיפשו בסגה קמע חדש שאמור היה לשקף חדשנות, ברק וסגנון מודרניים יותר מכל הדמויות הישנות מדור ה 8 ביט. כעבור שנה ממועד השקת המגה דרייב ובסמוך מאד ליציאת הסופר נינטנדו עם משחק המאריו החדש הציגה סגה את סוניק הקיפוד. האיש שהיה אמון על יצירתו של הקיפוד הכחול היה יוג'י נקה שהיה אחראי להצלחות רבות אחרות מבית סגה כמו פנטזי סטאר וספייס הארייר. הדמות החדשה של סגה עברה גלגולים רבים עד שהוצג הקיפוד הכחול, בשלב מסויים אף דובר על ארנב שמרים ומעיף דברים על יריביו. כידוע, סוניק הוא לא ארנב, אבל הוא כן בעל חיים שעבר האנשה. זה הימור בלי הרבה סיכונים, אם נביט על דמויות מפורסמות אחרות כמו מיקי מאוס (עכבר) או באגס באני (שפן) אפשר בהחלט לזהות כאן מגמתיות מסויימת. כל התחכום היה לגרום לקיפוד בכל זאת להיראות מקורי. למרות הדמיון לדמויות מסורתיות יותר סוניק היה גם שונה, בעיקר בזכות החזות הקולית/ממזרית שלו שלא עמדה בקנה אחד עם המתיקות המבחילה של מיקי מאוס (לדוגמה). המהירות בה זז וצבעו כחול לעומת הצבע האדום של בגדיו של מאריו הגדילו את הפערים בינו לבין באגס באני ושות' עד שהוא חצה בבטחה את קו המקוריות. כך הצליח הקיפוד הכחול, לעומת כל הסיכויים הנמוכים שנתנו לו בתעשייה, לערער מעט את יציבתו האיתנה של השרברב האדום ולהוות תחרות מולו. יותר מכך, סוניק הצליח לתפוס את תפקיד הקמע של סגה בכבוד ומכיוון שהוא מחזיק בו עד היום, זה יותר מתריסר שנים, אפשר בהחלט להגדיר אותו כהצלחה. את ההצלחה הזו סגה לא השאירה ליד המקרה אלא דחפה את המותג סוניק לכל חור. עדות דוגמה לכך אפשר לראות במשחק המירוצים הפופולארי של סגה באותה תקופה (1991) באולמות המשחקים, Rad Mobile, שהציג בובה של סוניק תלויה על המראה בתא הנהג..
 ב 1991 יצא משחק סוניק הראשון לסגה מגה דרייב. הוא היה מהיר, עם גרפיקה מדהימה, ניגן טיונים נפלאים והציג רמת משחק מצויינת. תפקידו היה להוות תחרות אמיתית לסופר מאריו שיצא באותה שנה לסופר נינטנדו והוא מילא תפקיד זה בכבוד. לראשונה מאז שנינטנדו נכנסה לעסקי משחקי הוידאו היא חשה מאויימת. המגה דרייב המבוססת בשוק כבר שנה וחצי לא נכנעה כמו שנינטנדו סברו שיקרה עם יציאת קונסולת ה 16 ביט שלהם שהייתה בעלת ביצועים עדיפים ונהנתה מבסיס הלקוחות העצום של הנינטנדו 8 ביט. עד כדי כך היה מספר בעלי הנינטנדו גדול שבשלב מסויים נאמר שבכל בית שלישי באמריקה אפשר למצוא את הקונסולה האפורה של נינטנדו. יציאתו של המשחק סוניק הראשון ומכירת קונסולת המגה דרייב עם המשחק באריזה אחת (כתגובה למכירת הסופר נינטנדו עם סופר מאריו באריזה אחת) בהחלט נתנה לקונסולה של סגה בוסט רציני. כך החל הקרב על שוק קונסולות ה 16 ביט שעד היום הדיעות חלוקות לגבי מי יצאה עם ידה על העליונה בסופו.
 שנה לאחר מכן, בשנת 1992 הוציאה סגה את סוניק 2 שרבים (ואני ביניהם) סבורים שהוא משחק הסוניק הטוב ביותר עד כה (לפחות ב 2D). הוא היווה שיפור בכל תחום לעומת קודמו והכיל יותר שלבים ורמת קושי גבוהה יותר, תאוצה מהמקום (ספין דאש) והיכולת להפוך לסופר סוניק. חידוש נוסף היה בהוספת דמות חדשה: שועל עם שלושה זנבות בשם טיילס. אם סוניק 1 היווה תחרות מול סופר מאריו וורלד לסופר נינטנדו אך לא הגיע ממש לרמתו, סוניק 2 כבר עבר ליתרון מולו. סגה ראתה כי טוב והתחילה להשתלח בשוק עם משחקי סוניק חדשים בכמויות מופרעות. לא פחות מעשרה משחקי סוניק יצאו לגיימגיר שהיתה הקונסולה הניידת של סגה באותה תקופה. ספינבול ובלאסט יצאו למגה דרייב ויצאו אפילו שלושה משחקי סוניק למסטר סיסטם הנשכחת. במקביל, זיהו את הפוטנציאל שסגה גילתה חברות נוספות ועל בסיס Sonic the Hedgehog יצאו חיקויים לסוניק וביניהם: Bubsy the Bobcat, Aero the Acrobat. כדאי להדגיש שני משחקים בין מבול משחקי הסוניק שיצאו בתקופה של 1993 - 1994: סוניק 3 למגה דרייב וסוניק דריפט לגיימגיר.
 נינטנדו נטלו את מושכות המקוריות מידי סגה ויצאו ב 1992 עם המשחק מאריו קארט, משחק מירוצי מכוניות קארטרינג בכיכוב דמויות ממשחקי מאריו. רמת משחק גבוהה בשילוב עם גרפיקה מפילת לסתות שעשתה שימוש מאסיבי במנוע ה mode7 של הסופר נינטנדו הפכו את מאריו קארט למשחק הנימכר ביותר לסופר נינטנדו אי פעם. במקום לנסות לחשוב על קונספט חדש, החליטו בסגה להעתיק את מאריו קארט ורק להחליף את הדמויות ממשחקי מאריו לדמויות ממשחקי סוניק. הבעיה שלהם הייתה שהרצת משחק דומה על קונסולת המגה דרייב הייתה מדגישה את פערי הביצועים בינה לבין הסופר נינטנדו ולכן הוחלט להוציא את משחק הסוניק קארטרינג, שנקרא סוניק דריפט, לגיימגיר. ההצלחה של המשחק הזה וגם של המשכו הייתה מועטה בין היתר בגלל איכות נמוכה של גרפיקה ומשחקיות.
 עם הוצאתו של סוניק 3 למגה דרייב קיוו בסגה ליצור מהפיכה, המשחק יצא בשנת 1994 והיווה המשך עלילתי ישיר של סוניק 2. מאוחר יותר באותה שנה יצאה גירסת הרחבה שהתלבשה על מחסנית סוניק 3 המקורית וכללה שלבים נוספים, שלבי בונוס חדשים ודמות חדשה שהייתה עד כה רק בתפקיד אורח וכעת ניתנת למשחק- נאקלס. עם זאת, המשחק לא הציג חידושים לעומת סוניק 2 והדמויות היו מצויירות בצורה מעט פחות ברורה לעומת המשחק השני (ואף הראשון). משחק סוניק נוסף ונדיר למדי יצא לגירסת ההרחבה של המגה דרייב, ה 32X, נקרא נאקלס כאוטיקס. אולי לא מדוייק כל כך לקרוא לו משחק סוניק כי הוא איפשר לראשונה (ולאחרונה) לשחק רק את נאקלס ועוד כמה חברים. שיטת המשחק של משחק הפלטפורמה הזה הייתה שונה אם לא לומר מוזרה, היא הסתמכה בעיקר על קישור של מעין חבל באנג'י וירטואלי בין שתי דמויות והאינטראקציה האלסטית ביניהן. צריך לראות את המשחק רץ כדי להבין.
 שירת הברבור של הסופר נינטנדו חייבת להיות יציאת המשחק סופר מאריו וורלד 2 (האי של יושי) לקונסולה. המשחק הזה באמת דחף את הסופר נינטנדו עד לקצה גבולות היכולת הגרפית שלו והיווה גראנד פינאל ראוי למכשיר ה 16 ביט של נינטנדו. עם זאת, בתקופה זו שבה כבר חלשו על רוב השוק הקונסולות החדשות של סגה וסוני, נדחק הסופר נינטנדו לשולי התעשייה וזכה למעט מאד תשומת לב, לכן לא קיבל המשחק המדהים הזה את הקרדיט הראוי. בזאת הסתיים פרק ה 2D במלחמה בין השרברב האדום לקיפוד הכחול, כאשר המשך הקרבות ביניהם עבר כבר לתחום ה 3D והפוליגונים. הצד החזק של סוניק היה רמת משחק מדהימה וגרפיקה ברמה הגבוהה ביותר שהיתה אז אפשרית, הצד החזק של מאריו היה היקף אדיר ועומק עלילתי. ניתן לסכם את תקופת הדו-מימד ולומר שלמעט הניצחון המזהיר עם המקוריות של מאריו קארט, סגה והקיפוד הכחול שלה ניצחו במלחמה הכוללת ובתקופה מסויימת אף הפכו את השרברב של נינטנדו למיושן עד בלתי רלוונטי.
תגובות לכתבה
לינקים: דף סידרת משחקי סוניק דף סדרת משחקי מאריו
| 