 רחובות הזעם חשוב: אם אתם מעוניינים להשתמש בכתבה זו, אנא צרו קשר! נא לא לגנוב! (גירסה
2.0) "סידרת סטריטס אוף רייג' לסגה מגה דרייב עשתה לפיינל פייט של קאפקום בית ספר. המשחקים השני והשלישי בסידרה הוכיחו חד משמעית מי מלך משחקי מכות הרחוב."
 Streets of Rage (או SOR) לא המציא את הז'אנר של משחקי Fighting Side Scrollers או כפי שהוא נקרא בעגה 'הלא מקצועית'- מכות רחוב. ההשוואה העתיקה מול המשחק הקלאסי Final Fight מבית קאפקום היא בהחלט מתבקשת, אבל לא מהסיבות הנכונות. רבים סבורים שסגה ניסתה להעתיק את פיינל פייט עם המשחק SOR הראשון שיצא למגה דרייב. זה לא מדוייק, הם ניסו להעתיק רק את ההצלחה של המשחק הזה וזאת מהסיבה הבסיסית שקאפקום עצמה למעשה ניסתה לשחזר הצלחה של משחק אחר: דאבל דרגון של חברת טאייטו שיצא בשנת 1987.
דאבל דרגון הוא זה שבעצם התחיל את הז'אנר של משחקי מכות רחוב ובעקבות הצלחתו הרבה באולמות הארקייד נפקחו עיניהן של חברות רבות וביניהן קאפקום, סגה, קונאמי ו SNK והן התחילו לפתח משחקים בפורמט החדש. סגה יצאה לארקייד ב 1989 עם גולדן אקס וקאפקום יצאה עם פיינל פייט. שני המשחקים הללו התגלגלו להיות הצלחה עצומה ונחקקו כבין המשחקים הטובים ביותר שיצאו אי פעם לאולמות המשחק.
 עם הכרזתה של קאפקום על תחילת הפיתוח של פיינל פייט למערכת הסופר נינטנדו, שהיתה
הקונסולה היריבה העיקרית של הסגה מגה דרייב, הוחלט בסגה להוציא כתגובה משחק מכות רחוב שיהווה תשובה הולמת ואלטרנטיבה ראויה על מערכת ה 16 ביט שלהם. כך נולד SOR.
המשחק הראשון של SOR למגה דרייב היה משחק טוב ומרשים והציג ורסטיליות רבה לעומת פיינל פייט על הסופר נינטנדו. ב SOR היו הרבה יותר תנועות שכללו קפיצות מעל אויבים, הטלות שונות ותנועות משולבות של שני שחקנים. פיינל פייט הציג עליונות ברורה מבחינת גרפיקה ומבחינה זו היה כמעט 'ארקייד פרפקט' אך בעקבות ההשקעה הגדולה הזאת בתחום הויזואלי היה על קאפקום להתפשר בכל האספקטים האחרים.
בכדי להבין מה היתה החלטת הטרייד-אוף שעמדה בפני קאפקום יש להבין את הטכנולוגיה שהייתה אז בשימוש בכל הנוגע למחסניות המשחק (או קרטרידג'ים, Cartridges). מחסניות אלו הכילו בתוך אריזת פלסטיק את המשחק בתצורת PCB (לוח אלקטרוני עם שבבים, מוליכים וטרנזיסטורים). מקומות האיחסון במחסניות אלו היו מוגבלים ויקרים היות והיה שם שימוש בחומרה שהיא יקרה יחסית לאמצעי איחסון אחרים: מגנטיים (דיסקטים) או אופטיים (סידירומים).
 גרפיקה עשירה משמעותה בזבוז זיכרון רב וזה חייב לבוא על חשבון דברים אחרים. פיינל פייט הציג ביחס ל SOR מעט תנועות, מעט שלבים (שלב שלם שהופיע בגירסת הארקייד הושמט לחלוטין), שתי דמויות בלבד (במקום שלוש
שהיו בגירסאת הארקייד), צינזור אכזרי של דמויות הנשים והדבר הגרוע ביותר: לא הייתה אפשרות לשני שחקנים בו זמנית! אם כך, למעט בתחום הגרפיקה, לא היה לפיינל פייט סיכוי והוא הפסיד הפסד צורם לפרק הראשון של SOR. SOR 2 נחשב בעיני רבים (וגם בעיני) בקלות כמשחק מכות הרחוב הטוב ביותר על קונסולת המגה דרייב ואף למשחק מכות הרחוב הטוב ביותר בכל הזמנים. הויזואליזציה שופרה ללא היכר לעומת הקונסטלציה הראשונה בסידרה, למעשה הגרפיקה בפרק השני כל כך טובה שהיא בהחלט יכולה להתחרות מול הגרפיקה של פיינל פייט בגירסת הארקייד! (אולי מכיוון שעלויות הזיכרון במחסניות המשחקים ירדו ולכן היה שימוש ביותר זיכרון).
 בתחום הגרפיקה יש לציין במיוחד את התיאור הגרפי המושלם של BLAZE, ואת השלב הראשון שמציג את חיי הלילה והבארים בעיר הגדולה ומסתיים בקרב מדהים בגשם בסמטה חשוכה מאחורי אחד הבארים... וירטואוזיות לשמה! שיפורים נוספים היו בתחום מוסיקת השלבים שהיתה מבית מלחין משחקי הוידאו הנודע יוזו קושירו והאפקטים הקוליים של הדמויות. נוספה דמות נוספת (ארבע דמויות בסה"כ) ומספר התנועות לכל דמות גדל מאד אם כי ירדה האופצייה של תנועות משולבות של שתי דמויות. התנועות המיוחדות ב SOR 2 זכו גם לאפקטים מדהימים של כדורי אש, הבזקי אור ועוד.
בהשוואה לפרק השני של פיינל פייט (שלא יצא לארקייד אלא אך ורק לסופר נינטנדו), SOR 2 הוא טוב יותר בכל תחום. נוצר הרושם שקאפקום ניסתה למצות את השם פיינל פייט (הם נוהגים לעשות את זה עם כל ההצלחות שלהם- ע"ע סטריט פייטר או רזידנט איוול) ויצרה משחק משעמם וחוזר על עצמו שלא חידש כלום. המכירות היו בהתאם. הפרק השלישי אמנם היה מעט יותר מוצלח מהשני אך שוב לא חידש כלום והמכירות צנחו אפילו עוד יותר.
 לעומת הדעיכה של סידרת פיינל פייט, SOR 3 בהחלט נתן פינאל ראוי. למעשה, SOR 3 הוא גירסה מורחבת ומשודרגת של SOR 2: הוא הציג המון שלבים, שלוש דמויות נסתרות בנוסף לארבע הקיימות והמון תנועות לכל דמות עם מערכת מדהימה של תנועות מיוחדות שמשתדרגות עם ההתקדמות בנקודות. עם זאת, הדמויות הראשיות AXEL ו BLAZE צויירו מעט פחות טוב לעומת SOR 2. ירידת מה נוספת הורגשה גם בתחום רמת המשחק, בעוד ש SOR 2 הציג רמת משחק גבוהה ומדוייקת מאד, SOR 3 לא הצליח לשמור עליה והשליטה בדמויות מרגישה מעט רופפת.
תגובות לכתבה
לינקים: דף המשחק Streets of Rage דף המשחק Final Fight
| 