 האגדות על זלדה חשוב: אם אתם מעוניינים להשתמש בכתבה זו, אנא צרו קשר! נא לא לגנוב! (גירסה 1.4) "זלדה... איזה מין שם זה לנסיכה? תראי, לא נורא, יכלו למצוא לך שם גרוע יותר, וחוצמיזה זה השם שקיבלת והורים לא בוחרים. לפחות את מככבת באחת מסדרות משחקי הוידאו המצליחות ביותר בכל הזמנים. אה, לא בדיוק? רק משתמשים בשם שלך למטרות יחצ"נות? הכוכב האמיתי הוא איזה ילד בשם לינק? הבנתי..." השם זלדה, דרך אגב, ניתן על ידי שיגארו מיאמוטו על שם אישתו של הסופר סקוט פיצגרלד. הוא אמר שהוא אהב את איך שהשם הזה מצלצל... לסידרת המשחקים הזו לא היה יחצ"ן מי יודע מה, אבל גם לא היה צורך בו. סידרת האגדה על זלדה, ששורשיה עוד ב 1986 עומדת בזכות עצמה. היא המציאה ז'אנר שלם, היא הייתה מהפכנית, יצירתית והכי חשוב: שמרה לכל אורך השנים על ניצוץ החדשנות. עם כל יציאת משחק חדש בסדרה, זועזע עולם משחקי הוידאו מחדש ורף המצויינות עלה בעוד רמה, ואני יכול להמשיך ולהרעיף לאוויר סופרלטיבים על המשחק הזה עד מחר. נמשיך אם כך.
 כולם מסכימים שהנכס הכי חשוב של נינטנדו הוא שיגארו מיאמוטו. הוא המציא את דונקי קונג, הוא הציג לעולם את מאריו והוא גם האבא של סידרת זלדה. בשנת 1986 הציג מיאמוטו על קונסולת ה 8 ביט של נינטנדו את המשחק הראשון בסדרה שקבע סטנדרטים חדשים במשחקי הרפתקאות, The Legend of Zelda. ראשית, המבט על המשחק היה מבט עילי בזווית 3/4 שנתן פרספקטיבה רחבה על מה שקורה במסך, שנית, השילוב של משחק הרפתקאות ופתירת מבוכים וחידות היה מוחץ והדבר הכי חשוב- המשחק היה לא לינארי. לעומת משחקים אחרים שמכריחים אותך להתקדם באותו המסלול, במשחק זה יכולת ברגע נתון לעשות כל העולה על רוחך: לבקר במבוכים שכבר ביקרת, לחפש כפרים חדשים, להילחם במפלצות ולאיסוף כסף או סתם לטייל ולגלות מקומות ודברים חדשים. המשחק היה מחולק למסכים כאשר כל מסך היה חלק מהעולם שאותו חוקרים באותו הרגע. המוסיקה המצויינת הציגה לראשונה את התמה הנפלאה של זלדה שזומזמה כעבור זמן לא רב ע"י שחקני נינטנדו רבים. המשחקיות הייתה טובה מאד, היה עולם שלם לחקור שכלל מרחבים עצומים, מבוכים, כפרים, אגמים, מפלצות ואוצרות. קו העלילה החזק היווה טריגר להמשיך לשחק אך לא מנע את החופש של חקירת העולם הנפלא שנפרס בפניך. המשחק היה רב מכר מיידי (6.5 מליון עותקים!) ונכנס עוד באותה השנה לפנתאון משחקי הוידאו המצליחים והמשפיעים ביותר אי פעם. שנה אחר כך יצא המשחק השני בסדרה, זלדה 2: ההרפתקאה של לינק. הוא היווה המשך עלילתי ישיר למשחק הראשון אך כמשחק היה שונה ממנו מאד. זלדה 2 הציג בפעם הראשונה והאחרונה בסדרת זלדה קווסט במבט מהצד, בדומה למשחקי מאריו. החלקים היחידים במשחק שהיו במבט עילי היו המסעות בין המקומות השונים בעולם. בעניין טיבו של המשחק, הוא היה מאתגר ומעניין אך הייתה חסרה בו האוירה המיוחדת של משחק זלדה הראשון והוא הרגיש יותר כמו משחק פלטפורמה מין השורה.
 לקחו למיאמוטו 4 שנים (וכמה משחקי מאריו) לצאת עם אגדה חדשה לסידרת זלדה. A Link to the Past או לינק אל העבר, רץ על הפלטפורמה רבת העוצמה (ביחס לטכנולוגיה באותו הזמן) של הסופר נינטנדו וחזר למבט העל ולשיטת המשחק של משחק זלדה הראשון. רבים רואים במשחק זה אבולוציה של המשחק המקורי מלפני 4 שנים עם שיפורים אדירים במוסיקה, בצלילים, בצבעים, באנימציה ובהחלקת הגרפיקה. המשחק היה גדול יותר ועם עלילה מורכבת יותר אך עם אותם המוטיבים מהמשחק הראשון, הרשע הנצחי של הסדרה נשאר כמו תמיד גאנון וחבל הארץ בו מתרחשת העלילה היה עדיין (ויהיה תמיד) היירול. אלמנט חדש למשחק זה היה קיומם של שני עולמות מקבילים, עולם האור ועולם האופל, שהיו נפרדים לחלוטין אך תלויים אחד בשני כאשר שינויים בעולם אחד משפיעים על האחר ברמת פרטים מדהימה בעומקה. לינק אל העבר יצא בסוף 2002 לגיימבוי אדוונס בגירסה מיוחדת שנקראה ארבע חרבות. משחק זה הוא זהה לחלוטין לגירסאת הסופר נינטנדו רק שעיצוב דמות הגיבור שם לקוחה מזלדה לגיימקיוב ויש אפשרות למשחק של ארבעה שחקנים במקביל.
 יציאת זלדה לנינטנדו 64 לוותה בחבלי לידה רבים שמקורם בכך שהמשחק היה אמור לצאת במקור ל DD64, כונן הדיסקים של הנינטנדו 64 שכלל לא יצא אל אויר העולם. אותו כונן שיציאתו נדחתה במשך שנתיים תמימות ולבסוף לא יצא כלל גרם למשחק הזלדה לנינטנדו 64 לצאת מפרופורציה מבחינת גודלו. בגלל שהוא תוכנן לשבת על דיסק, המשחק יצא בסופו של דבר בקרטרידג' בגודל מדהים של 256Mb! אבל איזה משחק! אם סידרת זלדה היא אחת מהסדרות האיכותיות ביותר בעולם משחקי הוידאו, זלדה 64 או כפי שהוא נקרא עם יציאתו המסחרית, זלדה: אוקרינת הזמן, הוא המשחק הטוב ביותר בסידרה ובין האיכותיים ביותר שיצאו אי פעם בכלל. רבות נכתב על המשחק הזה ששבר את שיא המכירות של המשחק הראשון בסידרה ונעמד על יותר מ 7 מליון עותקים. הוא היה המשחק הראשון לקבל ציון 10 מושלם במגזינים ואתרי משחקים רבים, ומאוחר יותר קיבל את התואר משחק המאה של GameSpot. ולא בכדי. אוקרינת הזמן הוא בקלות המשחק הכי מרשים ששיחקתי בו אי פעם. קו העלילה מהאינטנסיביים ביותר ולמרות שבבסיסו הוא זהה לשאר הקווסטים בסידרה, המעטפת של הסיפורים והסירטונים מסביב עושה את ההבדל. רמת המשחק מדורגת בצורה מושלמת ומאפשרת לימוד יסודי של השליטה בלינק, שיטת הקרבות של נעילה על האוייב פשוט גאונית והפאזלים והחידות יוצרים איזון מושלם בין אתגר לעניין. הגרפיקה זורקת את המשחק אל גבולות היכולת המוחלטים של הנינטנדו 64 והתוצאה לא תבייש אפילו משחקים על קונסולות מהדור הבא. דבר מיוחד באוקרינת הזמן הוא אלמנט מעבר הזמן: במהלכו האקטיבי של המשחק השמש זורחת ושוקעת והימים עוברים, בנוסף יש את המסע בזמן וכך ניתן לשחק את לינק הילד ואת לינק הבוגר. כאן נכנס אלמנט נוסף שמוסיף לעומקו של המשחק כאשר שינויים שתעשה כילד במקום מסויים ישפיעו על אותו האיזור כשתשחק את לינק הבוגר. אוקרינת הזמן מתרחש כרונולוגית לפני כל שאר הפרקים בסידרה, וכך הוא גם העמיק את הידע שלנו על ההיסטוריה של היירול, יצירת הטריפורס וסיפורו של גאנון שהפך ממלך הגנבים האנושי למנהיג כוחות הרשע המפלצתי. בונוסים נוספים במשחק כוללים את בריכת הדיג המרתקת, גלריות הפגיעה במטרה, הרכיבה על סוסים והנגינה באוקרינה. אני יכול לומר ללא היסוס שאגדת זלדה: אוקרינת הזמן הוא הפסגה של הנינטנדו 64, משחק העשור של שנות התשעים, משחק המאה העשרים ונכון לזמן כתיבת שורות אלו הוא גם הפסגה של הסידרה. בקיצור, המשחק המושלם.
 המסכה של מז'ורה יצא בשנת 2000 וחידש מעט מאד ביחס לאוקרינת הזמן, עד כדי כך שיש הרואים בו גירסאת הרחבה. הושם דגש מיוחד במשחק זה על המיני מישחקים ועל קווסטים משניים שהיו בשפע גם באוקרינת הזמן אך כאן מוצאים ביטוי כמעט מוגזם. בכל מקרה, הדיעה המוסכמת היא שהמסכה של מז'ורה פחות מאוזן מאוקרינת הזמן ולכן אינו טוב כמו הקודם לו. אני אישית מצאתי את המשחק הזה מעט ביזארי ומפחיד ועדות ראשונית לכך אפשר למצוא בסצינת הפתיחה שמסתיימת בירח ענק עם מראה מפלצתי (שנמצא במסלול התנגשות עם היירול!). המסכה של מז'ורה היה חלקו הראשון של פרוייקט שאפתני בשם Zelda Gaiden. חלקו השני, שנקרא Ura Zelda היה אמור לצאת לכונן ה DD64 ולהיות גירסת הרחבה אמיתית לאוקרינת הזמן. בגלל שהכונן מעולם לא יצא, הפרוייקט נגנז ונשכח... עד שנינטנדו החלו במערכת השיווק של מעורר הרוחות לגיימקיוב. כחלק ממסע השיווק של המשחק החדש לגיימקיוב, חילקה נינטנדו דיסק מתנה לכל מי שהזמין בהזמנה מוקדמת את המשחק. הדיסק כלל את אוקרינת הזמן ואת Ura Zelda ששמו שונה ל Master Quest.
 שלושת משחקי זלדה לגיימבוי דומים למדי אחד לשני ומהווים פרפרזה על לינק אל העבר לסופר נינטנדו. כמובן שהמשחקים הללו שונים, ובמיוחד אורקל העונות וחלקו השני אורקל העידנים שפותחו בכלל ע"י קאפקום, אך הצגת המשחק, האנימציה, הקרבות והמבוכים מאד מזכירים את גירסת הסופר נינטנדו, שהיא לא יותר מאשר שיפור המשחק המקורי לנינטנדו 8 ביט. דבר מיוחד במשחקי האורקל היה שהם היו שני משחקים נפרדים שיצאו באותו זמן והמידע בהם היה קשור ב"לינק סיסטם", מערכת קישור בין מחסניות משחק שונות שפותחה במיוחד ע"י קאפקום. במשך הזמן יצאו משחקים רבים שלקחו דוגמה מסדרת זלדה. בולט במיוחד ביניהם הוא Golden Axe Warrior שיצא לקונסולת ה 8 ביט של סגה, המאסטר סיסטם. הדמיון בינו לבין המשחק זלדה המקורי הוא גדול, אך היות שביניהם יש 4 שנים הוא מציג גרפיקה עדיפה. רוב האנשים מתייחסים למשחק הזה בבוז ומתרצים זאת בכך שהוא לא יותר מחיקוי, אך למעשה מדובר במשחק טוב מאד שחולק מוטיבים רבים מזלדה אך עומד בפני עצמו אולי כקווסט הטוב ביותר למסטר סיסטם אחרי פנטזי סטאר. אחרי הכל, זלדה אמנם התחילה את הז'אנר אבל גולדן אקס וואריור המשיך אותו. בין המשחקים הנוספים הבולטים שיצאו ומזכירים את זלדה הם: Secret of Mana לסופר נינטנדו, Landstalker למגה דרייב ו Ax Battler: A Legend of Golden Axe לגיימגיר ששיטת המשחק שלו דווקא מזכירה את זלדה 2.
 הקונסטלציה הבאה
של סידרת זלדה היתה
מעורר הרוחות לגיימקיוב ששוב הצליח לעורר רעידת אדמה. הגרפיקה במשחק זה היא בטכנולוגיית סל-שיידינג
שהיתה מהפכנית לזמנה ואיפשרה לדמויות מצויירות
להיראות תלת מימדיות. התוצאה
עוררה
השתאות אך גם התנגדות מסויימת כי המשחק נראה כמו סרט מצוייר ילדותי מדי, עד כדי כך, שרמת הריאליזם של הסידרה, שהגיעה לשיאה באוקרינת הזמן
לקחה
צעד אחורה.
משחק הזלדה שתיקן את זה היה נסיכת
הדמדומים. המשחק הזה יצא במקביל לגיימקיוב (כמשחק האחרון שיצא לקונסולה
הזו) ולנינטנדו ווי. הוא חזר לאלמנטים הגרפיים היותר ריאליסטיים של אוקרינת
הזמן אך הציג סיפור מעט שונה באופיו מהסיפור המלוטש והקלאסי של אוקרינת
הזמן. באוקרינת הזמן לינק הופך מילד לגבר, מעין סמל למעבר מגרפיקת הדו מימד
של הסידרה שבה לינק תמיד נראה ילד לגרפיקת התלת מימד הבוגרת יותר. בנסיכת
הדמדומים לינק הופך מגבר לזאב, מעין אבולוציה לסוג אפל וריאליסטי יותר של
משחק.
האופי הגרפי של מעורר הרוחות הפך להיות האופי הגרפי של משחקי זלדה
לקונסולות ניידות (גיימבוי אדבנס ונינטנדו דיאס) בעוד שהמשחקים העתידיים
לקונסולות הביתיות, כך נראה נכון לכתיבת שורות אלה, נושאים אופי קלאסי יותר
שהחל באוקרינת הזמן. בכל מקרה, כל משחקי זלדה באשר הם (כל עוד הם פותחו ע"י
נינטנדו..) היו מלוטשים בצורה יוצאת דופן והיוו בנצ'מרק לכל משחק אחר
בסגנון.
תגובות לכתבה
לינקים: דף סדרת משחקי זלדה דף סדרת משחקי גולדן אקס
| 